אני לא לגמרי יכולה לתאר את התחושה אחרי שלקחתי תרופות כמו שצריך. אבל זה מרגיש כאילו המוח שלי מאוזן. וזה מפחיד מאוד לנסות להסביר כמה אני מאבדת את השפיות שלי בלעדיהן.
רציתי לקבוע שיעור ריקוד על עמוד בסטודיו שנראה לוהט ואז הם פרסמו שהם עושות הגרלה למען פלסטין, הכל קול, אבל נכנסתי למדריכה הראשית והיא שונאת ישראל. מבאס אבל ממש לא בא לי להכניס את עצמי לסיטואציה לא נעימה. סגרתי שיעור עם סטודיו אחר.
הפיד לימד אותי המון דברים וביניהם שהצלחה זה הגדרה אישית. אז כל פעם שאני באה ליפול לעוד עבודה, אני מזכירה לעצמי שההצלחה שלי היא להצליח לעשות לוגאוף בשש, להציב גבולות וללכת לתרגל יוגה. כי העבודה אינה מגדירה אותי היא רק הכנסה.
מקנאה מאוד במי שמסוגלת לרוץ. זה מייאש אותי ברמות. בתיכון הייתי רצה כל יום 2 קמ וזה היה מנקה לי את הראש (יותר מזה לא מצליחה) והיום זה ספורט שמייאש אותי.
ליטרלי אין בנאדם אחד בעבודה שעשיתי איתו שיחת היכרות שלא ציין את הדרגה שלו ואת זה שאני נכנסתי בדרגה גבוהה יותר. חברים אתם זומרים, ולי יש ליטרלי עשר שנות ניסיון. לשחרר. אני רק נראית צעירה דרך מסך המחשב.
מתחרפנת מעצמי. זו הפעם השישית שאני הורסת רזין בחסות חיכיתי יותר מדי והוא התקשה. צריך לנטר כל חצי שעה לראות התקדמות ואני כמובן נכנסתי לרצף פגישות. זה חומר לא זול וזה מתסכללללל. להבהרה רזין זה סוג של דבק שלוקח לו זמן להתקשות ואיתו אני עושה את הכיסוי לפנקייק
כוסומו אני דואגת מדי על מקום העבודה שלי. בואו ננסח ככה. אנחנו עובדים במסגרת פוליטית רלוונטית שמאוד מוזר להיות בצד של היחסי ציבור שלה. לראות מראש על מה הם מתכננים לדבר. כל מה שאני אגיד זה נראה לי ששבוע הבא יהיה מאתגר.
אני כל כך אוהבת את עצמי על זה שביטלתי את האימון של היום ונתתי לעצמי יום לנוח. לא רק שאני בכאבים כבר כמה ימים אני גמורה כי שכחתי איך זה מרגיש לקודם מוקדם לעבודה. האם היום נלך לישון מוקדם? כמובן שלא כי הגוף הזה לא עובד ככה אבל אולי נצליח לנוח אחהצ.
ציוץ מזה לא מעניין אבל לקחתי חברה להתאמן ביוגה אוויר והיא אמרה הולי פאק זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה וזה שימח אותי מאוד שנתנו וואלידציה לקושי שלי😅 ואולי מסתבר שאני יותר חזקה ממה שחשבתי
